תרדו ממופז

ההצטרפות של קדימה ושאול מופז לקואליציה היא הזדמנות טובה להתחיל בלוג.

אז ברכות לבנימין נתניהו ולשאול מופז. כבר הרבה זמן שאני מסמפט את מופז. מאז שכיהן כשר הביטחון בממשלת ההתנתקות של שרון, מופז מבסס את עצמו, לדעתי, כפוליטיקאי רציני ואולי אפילו מדינאי. בהתנתקות מופז הפך ליונה מדינית, וייאמר לזכותו שלמרות השתלטות הימין המתנחלי על הפוליטיקה הוא דבק בגישה הזאת. בוואקום המדיני של השנים האחרונות הוא אפילו הציג בסוף 2009 תכנית מדינית אמיצה, ולא שלל גם הידברות עם חמאס. מופז הדגיש בתכניתו ש"באופן בולט ומוחשי תסתיים שליטתנו בעם אחר והסרת נטל האחריות והכיבוש מעל ישראל". בתכנית מוזכר גם המספר שמטיל אימה על כל פוליטיקאי (ולעזאזל השלום, סוף הכיבוש והבטחת קיומה של מדינת ישראל): 67'.

מופז, שכרמטכ"ל לשעבר יכול היה להתמקם בגבולות הגזרה המדיניים-ביטחוניים, לא נעצר שם. עוד לפני שפרצה המחאה החברתית, ליתר דיוק בתחילת 2011, החל מופז בגיבושה של תכנית כלכלית-חברתית יחד עם צוות של שמונה חוקרים צעירים בתחומי הכלכלה, המשפט והמדיניות הציבורית בראשות ישי מישור. עיקרי התכנית מתייחסים להגדלת שיעורי התעסוקה של ערבים וחרדים; הנגשת החינוך האקדמי; פתרון מצוקת הדיור; רפואה שוויונית ועוד. בעיצוב התכנית מופז גם לא היסס לשחוט את אחת הפרות הקדושות-טמאות ביותר של ישראל לדורותיה: תקציב הביטחון. "כראש אגף התכנון בצה"ל, רמטכ"ל ושר ביטחון, אני קובע שאנו מסוגלים ליצור התייעלות של מערכת הביטחון בגובה של 4 מיליארד שקל בשנה שלא תבוא על חשבון המוכנות של צה"ל", הסביר.

בשקט-בשקט מופז גם הוכיח שהוא פוליטיקאי מוצלח, ובפוליטיקה זה לא דבר מגונה. בסיבוב הראשון הוא הפסיד לציפי לבני את ראשות קדימה בנקודות. את הסיבוב השני הוא ניצח בנוק-אאוט. כשכולם הספידו אותו כגיבור הטראגי של בחירות 2012, הוא הציל את קדימה ואת עצמו, ומנע – יחד עם נתניהו – בחירות מיותרות, שבסופן הכל היה נשאר אותו דבר. אז מה שנשאר ליריבים הפוליטיים המתוסכלים ולעיתונאים שעשו עליהם סיבוב זה להתעסק ב"בעיית האמינות" של מופז: אמר שלא יעזוב את הליכוד, ועזב. אמר שלא יצטרף לממשלת נתניהו, והצטרף. נו, אז מה? למי איכפת אם מופז בקדימה או בליכוד? ומה בדיוק ההבדל ביניהן? דווקא במה שחשוב באמת – מדיניות – התחושה שלי היא שבשנים האחרונות מופז צבר קרדיט של אדם אמין עם אג'נדה ברורה. וטוב שהאג'נדה הזאת עכשיו בתוך הממשלה.

מי שלא נמצאת עכשיו בממשלה או בכנסת היא ציפי לבני. לבני רבת האמינות. זאת שלא זגזגה, שלא הצטרפה לממשלת נתניהו, שלא הסכימה לתת מיליארדי שקלים לחרדים. אבל גם לבני שגנבה את קולות השמאל לטובת מפלגת קדימה בקמפיין או ציפי או ביבי; שהמפלגה בראשותה הביאה לנו את חוק החרם, את התיקון הדרקוני של חוק איסור לשון הרע, את חוק ועדות קבלה וכמובן את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. התגובה שלה מהיום – דברים על פוליטיקה אחרת מצד פוליטיקאית שמעלה פעם אחר פעם באמון מצביעיה ובתפקידה כיושבת ראש האופוזיציה – הייתה מכעיסה, אלמלא הייתה חסרת חשיבות.

ולבסוף יש גם את שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, שני המפסידים הגדולים מהצטרפות קדימה לממשלה. לשניהם אין אג'נדה אמיצה אמיתית. יחימוביץ' לא מתעניינת בכיבוש, בשלום, בחקיקה אנטי-דמוקרטית ובמצבו של המיעוט הערבי. סוציאל-דמוקרטית עם התעסקות דלה מאד ברכיב הדמוקרטי, וגם בשדה הכלכלי קשה לצפות ממנה להוביל מהלכים משמעותיים, בגלל חוסר הרצון שלה להתעמת עם בסיס הכוח ההסתדרותי שלה. לפיד, מצד שני, לא הביא שום בשורה. רנלי בראתיון הישראלי מתפוגג מבלי להשאיר אחריו עמדה משמעותית או אמירה ייחודית באף נושא.

נתניהו ומופז יכולים לעשות בשנה הקרובה דברים גדולים. מחקיקת תחליף לחוק טל שנכשל ועד קידום תהליך מדיני, שמופז, לדעתי, באמת מחויב לו. אבל השינוי המשמעותי ביותר שהצמד הזה יכול להוביל הוא השתחררות מלפיתת החנק של הימין המתנחלי, שמאיימת לחסל את הדמוקרטיה הישראלית. אלה המבחנים האמיתיים של נתניהו ומופז. כל השאר שטויות.

מודעות פרסומת
הערה | פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על תרדו ממופז

  1. השטויות הללו הן החיים שלנו רוני

  2. Oren Neuman הגיב:

    מופז? אמין? בחייך!!!
    אם מופז היה מציג משנה מדינית-בטחונית סדורה……..דיינו!
    אם מופז היה מציג משנה חברתית-כלכלית סדורה……..דיינו!
    אם מופז היה פועל (ולא רק מדבר על) בנאמנות לדרך…דיינו!

    אבל הוא לא!
    ובגלל זה, העם לא קיבל ולא מוכן לקבל יותר את השטויות הללו.

    חבל רק שתמיד יש פתיים כמוך ששופטים ע"פ מילים ולא ע"פ מעשיו (כשבפועל זה אמור להיות ההפך).

  3. noemi הגיב:

    אז כמה מנדטים שווים ביבי+מופז ללא הדתיים ?

  4. יונתן הגיב:

    קודם כל ברכות על הבלוג החדש.

    ולגופו של פוסט. יכול להיות שהפוסט הזה התכוון להיות מסוג הפוסטים של בני ציפר, כלומר פוסטים שכעיקרון יוצאים כנגד העמדה הרווחת אותה שעה (גם אם הדבר מביא לפוסטים סותרים כשהעמדה הרווחת מתחלפת), והכל לשם רענון מתמיד של המחשבה והבמה הציבורית ומתוך דאגה שמא הדעה הרווחת, גם אם היא צודקת לדעת כותב הפוסט, תתאהב בעצמה. אם זה כך (וזו מטרה מתקבלת על הדעת בעיניי), ייתכן שהביקורת שלי על הפוסט תיראה מיותרת ואפילו מגוחכת, שכן גם בעל הפוסט אינו באמת חושב את מה שכתב בפוסט. אבל למקרה שהדברים בפוסט נאמרו ברצינות (וגם כי לצאת מגוחך זה לא אסון), זו הביקורת שלי על הפוסט.

    אתה כותב ש"מה שנשאר ליריבים הפוליטיים המתוסכלים ולעיתונאים שעשו עליהם סיבוב זה להתעסק ב'בעיית האמינות' של מופז". נכון. אלא שההתעסקות הזו באמינות של מופז היא לא משנית ולא מיותרת כמו שעולה מהפוסט, אלא היא העיקר של הדבר והיא משליכה על הטיעונים שהבאת בעד מופז ובעד המהלך הזה שקרה היום (נקודת האור היחידה שאני רואה בו היא מהסוג שאורי משגב כתב עליה היום בהארץ, והיא, בעיקרה, שכעת ההבדלים מתחדדים ובאופן פרדוקסלי דווקא השקרים של מופז מביאים גם לאמת שעולה על פני השטח הפוליטי). כל היתרונות שאתה מציין לזכותו של מופז מוטלים בצילה של הבעיה הזו, בעיית האמינות.

    אתה כותב על התוכנית הכלכלית-חברתית של מופז, על תמיכתו בקיצוץ תקציב הביטחון, על תמיכתו בסיום שליטתנו בעם אחר. אבל האם אתה באמת לא מטיל ספק – לפחות מטיל ספק – וספק גדול, בכל האמירות האלה שלו לנוכח "בעיית האמינות" הנוראית שלו? האם "בעיית האמינות" הזו, שאתה פוטר בקלות, לא גורמת לך להרהר שמא כל התוכניות והאמירות האלה נאמרו רק כדי למשוך את קולות הציבור וכדי למשוך תשומת לב, ושהן תושלכנה לפח ברגע שלא תשרתנה עוד את המטרות האלה? האם אתה לא חושב שיש סיכוי, לפחות סביר, שמדובר בדברים שלא מעניינים את מופז אלא לצורך טקטי של הרגע, לאור הניסיון איתו? המחאה החברתית, למשל. הרי הוא רק הכריז שבקיץ הוא יוביל את המחאה. מה קרה לזה פתאום? או ניקח את האמירה בעד הידברות עם חמאס מ-2009 שאתה מזכיר, ושאליו גם צירפת קישור. הנה, באוגוסט האחרון, 2011, אמר מופז שיש "יש לפגוע בחמאס באופן אנוש עד כדי מיטוטו". הנה גם קישור לזה:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/273/260.html

    האמת היא, שהוא לא חושב כלום. אין למופז דעות, בעצם, לבד מהדעה שהוא רוצה להגיע כמה שיותר רחוק בשלטון, וממנה נגזר כל, אבל כל צעד שלו. זו לא אמירה טוקבקיסטית. זה ניתוח יבש וקריר של המציאות על סמך ניסיון רב-שנים עם מופז. ולכן אם המטרה תוביל לכך שצריך לתמוך בחוק "הסדרה" של קרקעות בשטחים, או לכך שצריך לתמוך בהפצצה באיראן, או לכך שצריך לא לקיים את פסיקות בג"ץ, מופז לא יהסס לעשות זאת.

    חוץ מזה, מה שבעיקר מדאיג עם המהלך של היום זה שבישראל למעשה אין היום כמעט אופוזיציה. וזה מדאיג מאוד. ביחד עם הניסיונות של השנים האחרונות להשתיק מתנגדים לשלטון ולהלך אימים על גופי תקשורת בקרניים, וביחד עם התוכנית הלא-ברורה של מופז ונתניהו ל"שינוי שיטת הממשל בישראל", המצב מדאיג נורא. יש תחושה, לפחות אצלי, של פוטין, של שיכרון כוח והיעדר ריסון שיכול להוביל לשבירה של כל כללי המשחק. למשל, להחליט להאריך את כהונת הכנסת הזו בעוד שנה גם אחרי 2013, וכבר ימצאו סיבה. והכל מתחיל מ"בעיית האמינות" שאתה רואה כשולית. הבעיה היא בזה שאין שום בושה לומר שקרים על גבי שקרים לציבור, ולעשות הכל כדי להיות בשלטון. ודאי שמופז לא המציא את הגמישות השקרנית למען הישארות בשלטון, אבל גם אצל פוליטיקאים צריך להיות מינימום של אחריות ויושרה, של דברים שהם מבינים שאסור להם לעשות, גם אם פירושו של דבר שהם לא יהיו בשלטון. למשל, לא להפציץ באיראן אם הם לא באמת חושבים שיש לעשות זאת. וכשאין גבול לרצון להיות בשלטון, גם דבר כזה יכול לקרות. מופז הוא לדעתי מהאנשים שאין להם שום גבול כזה.

  5. economydummy הגיב:

    לא הסכמתי לאף מילה, ובכל זאת בהצלחה רבה עם הבלוג!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s